אחד מחוליות המפתח הוא חוק היסוד משנת 1960, שהגדיר את אדמות קק"ל כקרקעות בבעלות המדינה. רשות המקרקעין הישראלית (ששמה 2009 נקראה רשות מקרקעי ישראל) הוקמה על בסיס חוק זה וכיום היא שולטת ברוב המכריע של הקרקעות בישראל. היא שולטת בכ -19.5 מיליון דונמים, כולל אדמות בבעלות הממשלה, חברות פרטיות ובעלי קרקעות פרטיים בגדה המערבית, ברצועת עזה ובמזרח ירושלים.
הוא גם סבור כי "אדמות ישראל צריכות להישאר ללא שינוי, כעיקרון מרכזי בחוק היסוד, וזהו," וכי תפקידה של רשות המקרקעין בניהול קרקעות פרטיות בגדה המערבית הישראלית "חורג מה גבולות סמכותה. "
אדמת ישראל
שהיא ארץ ישראל שכולנו משתייכים אליה, לא תימסר למכירה בשום צורה שהיא. למעשה, מינהל הקרקעות הישראלי מחזיק בקרקעות מדינה בנאמנות ולכן כפוף לתפקידי הנאמן. ישראל וכל שאר התפקידים הקשורים לניהולה על ידי החלטות ממשלה, בין אם על פי חוק ובין על ידי החלטות ממשלה.
כפי שמנוהלת על ידי רשות מקרקעי ישראל (ILA)
לא ניתן לקנות או למכור והיא זמינה רק כחכירה וניתן לרכוש או להשכיר אותה בלבד. חוזי שכירות שהונפקו על ידי הרשות הישראלית תקפים עד 10 שנים, עם אופציה לכל היותר 30 שנה. רשות המקרקעין הישראלית כבר הבטיחה להחכיר אדמות ל- NS, אך הבטחה זו נותרה בלתי ממומשת בגלל היעדר אדמות והבטחת חוזי שכירות.
