אני חושב שלאחר תיקון חוקתי אין שום דרך לומר שלממשלה יש את הזכות לקחת קרקעות ללא תמורה. אולי המדינה תשתלט על ניהול האדמה ותשכיר את האדמות לתושבים הנוכחיים, או אולי תפקיע רק אדמות שהן מנוצלות פחות, שאינן מנוצלות או שאינן ניתנות לשימוש. לאחר תחילת הליך ההפקעה, רשות ההפקעות תקבע איזו מדינה היא זקוקה ובאיזה תפקיד. לאחר אישור ההשללה, הרשויות הזרות ירשמו תוכנית לבעלות על המדינה הנוגעת בדבר.
זה יעזור לך להבין אילו זכויות יש לך על פי החוק לפני שההפקעה מתבצעת
החוק על החרמת רכוש קובע כי הוא מגביל במפורש את היקף הרכוש הפרטי שהמדינה יכולה להפקיע למטרות ציבוריות (למשל הלאמה) ואת הנורמות המשפטיות הקיימות לקביעת מתי התרחש "אירוע הפקעה".
אילו אפשרויות עומדות בפניך אם ברצונך להתנגד להפקעת קרקעות
וכיצד יהיה תהליך השינוי החוקתי מכריע לגישה שלנו להפקעת קרקעות בעשורים הבאים? באשר להשפעה של התפתחות זו, היה דיון מסוים בעניין "הפקעה ללא פיצוי" (EWC), אך הדבר טרם נחקר באופן יסודי.
המונח הקודר במקצת הפקעה בקנדה מתאר את תהליך הפקעת רכוש בבעלות חוקית (אדמות) והפעלתו לשימוש ציבורי גדול יותר ולהטבה גדולה יותר
הפקעה היא השתלטות על רכוש פרטי על ידי המדינה ללא אישור הבעלים לטובת הציבור. זה ידוע גם כתחום משמעותי או רכישה כפויה, ונותן לממשלה את הכוח לרכוש קרקעות בידי בעלים פרטיים גם אם הבעלים לא רוצה למכור.
בכוחה של הממשלה להפקיע קרקעות גם אם הבעלים אינו מסכים
ולעתים קרובות תנסה להגיע להסכמה בדבר המחיר שישולם עבור הקרקע. על משתמשי PFI לבדוק האם הבעלים מקבל פיצוי לאחר ביטוי ישיר, מכיוון שאירוע זה הוא הדרך הנפוצה ביותר לקבוע אם מדובר בביטוי עקיף או משתמש באותם אופנים כמו ביטוי ישיר. רשויות הפקעה לא נוהגות לנקוט באלימות או באלימות, אלא לפעמים ינסו להגיע להסכמות עם הבעלים מבלי לנקוט בפינוי: הממשלה תשתמש לרוב באלימות ובאלימות בצורה של רכישת קרקעות ללא הסכמת הבעלים. . אם בעל קרקע אינו מסכים עם הפיצוי שהממשלה מציעה, בעל הקרקע יכול לפנות לבית המשפט העליון לפני הספירה בבקשה לקבוע את הסכום המגיע. אם הבעלים אינם מרוצים מפיצוי ומפקיעים אותם, הם יכולים לתבוע את הממשלות בבית המשפט. לבעלים יש גם את הזכות לערער על הליך התשלום וההפקעה בכללותה. בעלי נכסים יכולים להגיש תביעות בגין נזקים וצווי מניעה נגד הרשויות. ההפקעות עשויות להתבטל על ידי בית המשפט העליון לפני הספירה או על ידי בית משפט פרובינציאלי או פדרלי, כגון בית הדין הגבוה בקנדה.
אסור לנו לשכוח כי יש תמיד לראות הפקעות קרקעות ופיצוי כחלק מאסטרטגיה רחבה יותר להשגת היעדים ארוכי הטווח של פיתוח כלכלי וצדק חברתי
כשהנשיא לשעבר רוברט מוגאבה התיר רכישת קרקע חובה בזימבבואה, הוא לא הבין שהמדינה חורגת מחקלאות ושזורה בשאר כלכלת המדינה. ממשלות מקומיות לא הצליחו לעקוב אחר הכללים במהלך תהליך ההפקעה, מה שגרם לסדרת מחאות מצד בעלי הקרקעות – והחקלאים הפסידו. מי שמאמין שרעב שנגרם על ידי הפקעת נכסים הוא אך ורק בעיה של המאה העשרים, צריך לבחון את המצב בדרום אפריקה, שם הייצור החקלאי קרס מאז 2009, בגלל חיפושי מפעלי דשנים והפקעה שלאחר מכן של אדמות חקלאיות ונכסים אחרים.
תושבים פתחו בהצעה נגדית, והציעו שהמדינה תוכל לקנות ולהפקיע את הקרקעות. המפלגות שאינן קשורות ל- ANC הכירו בכך שרפורמת הקרקעות כוללת את העיקרון של "הפקעה באינטרס הלאומי".
בהצהרת ההסבר המצורפת
הממשלה קבעה כי הפקעה ללא פיצויים "היא רק מנגנון רכישה המאפשר, במקרים המתאימים, רפורמה ותיקון קרקעות." החוקה אינה קובעת הפקעה בפיצוי ואינה מחייבת את הממשלה לבצע רפורמות בקרקעות באמצעות השבה, חלוקה מחדש או רפורמות ברכוש. חייבת להיות הבנה ברורה של מה שחייב לקרות לאחר שהמדינה רכשה את הקרקע, בין אם באמצעות חוקי חלוקה מחדש המאפשרים פיצוי הוצאות, או שקובעים איזו מדינה היא רוכשת, והאם יש הסכמה על התנאים וההגבלות שרכשת המדינה אדמה שהגדרת הלאומית אליה היא מכשיר שימושי. במילים אחרות, היה צריך להיות הסכמה מפורשת לא רק בין הממשלה לציבור, אלא גם בין תושבי דרום אפריקה לבין נציגיהם בבית המחוקקים והמגזר הפרטי על מה שמורשה בחוקי חלוקה מחדש לאשר שטיפה ויצירה. התנאים לרכישת קרקעות. ולא רק צריך להיות ברור איזו מדינה נרכשת ואיזו מדינה קונה אותה, או אפילו את נסיבות הרכישה שלה אם לא.
